בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' זיגלר

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בסך 954.99 ₪. עסקינן בתביעה לתשלום חוב בגין שירותים שסיפקה התובעת לנתבע בחודשים אוגוסט עד נובמבר (וחלק מחודש דצמבר) 2008. לתביעה צורף, בין היתר, חשבון מסכם מטעם התובעת בגין השירותים שסופקו.

למעשה, טענתו היחידה של הנתבע, שאיננו מיוצג, שיש לה נפקות לענייננו, היא עת הוצג לו חשבון מופרז לשיטתו, ביקש פירוט של החיוב, לרבות של מספרי הטלפון להם על פי הנטען בוצעו השיחות. טענה זו הובהרה הלכה למעשה רק במעמד הדיון שעה שבכתבי הטענות שהוגשו מטעם התובע אך נטען שמבוקש חשבון שבו יירשמו כלל הפירוטים בחשבון (כך נטען גם במסמך שנכתב בשפה האנגלית וצורף לבקשה). עוד בפי הנתבע טענות באשר למצבו הכלכלי שכבר עתה יאמר כי אינן רלוונטיות במסגרת הדיון שלפני.

התובעת הבהירה בדיון כי הלכה למעשה החוב נשוא התובענה נפרע – כפי סכומו הריאלי לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ - במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, כי מעולם לא התקבלה דרישה קונקרטית לפירוט על פי מספרי טלפון שלהם בוצעו שיחות, וכי בפועל אף הנתבע עצמו איננו כופר בחוב, כי אם רק מעלה אפשרות שהוא אינו נכון.

עיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים בפני ושוכנעתי כי יש מקום לקבל את הבקשה להארכת מועד, אולם אין לקבל את ההתנגדות.

באשר לבקשה להארכת מועד, שעה שלא נטענה כל טענה קונקרטית לעניין זה על ידי התובעת, וחרף העובדה שלא ניתן בה כל טעם של ממש מדוע להאריך את המועד יש מקום להניח, כי איננה מתנגדת להארכת המועד ולפיכך אני נעתר לבקשה להארכת מועד.

באשר לנימוקי ההתנגדות לגופה. הלכה למעשה, בפי הנתבע טענה אחת, והיא, כי ביקש מן התובעת את רשימת השיחות שביצע. הנמקה של ממש בבקשה עצמה (כמו גם בתצהיר הלאקוני שנוסח על דרך ההפניה), לא מצאתי לדרישה זו. כידוע, על מנת שדרישה להמצאת מסמכים תוכר כטעם עצמאי למתן רשות להגן, על המבקש להראות הן שביקש מסמכים ספציפיים, והן שהמסמכים רלוונטיים להעלאת טענת הגנה אפשרית (השוו, למשל: ע"א 6514/96 חניון המרכבה נ' עירית חולון פ"ד נג (1) 390). גם אם ניתן לומר, כי הדרישה להמצאת פירוט השיחות הינה ספציפית דיה (לו אניח כי דרישה שכזו אמנם הועלתה), הרי שלא מן הבקשה ולא מן התצהיר ניתן היה להבין מה הרלוונטיות של פירוט זה להגנת הנתבע. רק בדיון שהתקיים אתמול ניתן היה להבין מדברי הנתבע, כי ככל הנראה באותה התקופה התגורר בצוותא עם שותף (שפרטיו אף לא נמסרו אתמול) ולכן ביקש את פירוט השיחות, על מנת לברר שמא לא נפלה טעות בפירוט השיחות.

טיעונים אלה, המעלים אפשרות בלבד לטעות בחיוב החשבון, הינם בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי. שכן גם הטיעון שנשמע בעל פה בלבד אינו מפורט דיו ואינו מבהיר מדוע סבור הנתבע כי חלה אפשרות לטעות באשר לחיובים (והנתבע עצמו, עולה חדש, אף מודה כי במקרים אחרים הואיל וביצע שיחות לחו"ל חוייב בסכומים גבוהים).

אף לא ברור כלל ועיקר מטיעון זה, מה הנפקות שיש לייחס לו, ככל שאמנם שיחות הטלפון בוצעו מקו הטלפון של הנתבע עצמו (ולא ראיתי שהנתבע כפר בכך, גם לא בדבריו בעל-פה). בנסיבות אלה, ואפילו אניח כי מישהו אחר, שהתגורר עם הנתבע, ביצע את השיחות בהן חוייב, יתכן ותרופתו של הנתבע איננה כנגד התובעת, שסיפקה לו את השירותים, כי אם נגד אותו אחר עלום שם.

עולה, אפוא, כי גם בהנחה שהמסמכים שביקש יסופקו לנתבע, ספק אם תעמוד לו הגנה מפני התביעה.

לכך יש להוסיף את העובדה, שהתצהיר שתמך בבקשה נערך על דרך ההפניה בלבד ומטעם זה בלבד היה מקום לדחות את ההתנגדות. שכן כידוע, על התצהיר התומך בהתנגדות להיות מפורט ועליו להבהיר את מלוא טענות ההגנה, שכן זו הלכה למעשה גרסת הנתבע ככל שתינתן לו רשות להתגונן. טענה שלא נטענה בתצהיר, אפילו אם נטענה בכתב טענות, לא תישמע (השוו: תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 וכן ע"א 514/64 כהן נ' אשכנזי פ"ד י"ט (1) 696). משנערך התצהיר על דרך ההפניה, ראוי היה שלא להיעתר לבקשה ולו מטעם זה. אולם כאמור, אין מקום להיעתר להתנגדות גם לגופה.

העולה מכלל האמור לעיל הוא, כי דין ההתנגדות להידחות, וכך אני מורה.

בנסיבות העניין ובהתחשב החוב ובסכום הכספים שכבר נפרעו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, איני עושה צו להוצאות.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ב, 25 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: